פסק-דין בתיק עפ"ג 15079-11-11

השופטת ר. אבידע:

1. נגד המערער הוגש כתב אישום בבית משפט השלום בבאר שבע ביום 28.7.08 אשר בו יחסה לו המשיבה שתי עבירות של לקיחת שוחד ועבירה אחת של מרמה והפרת אמונים. ביום 24.10.10 במסגרת הסדר טעון תוקן כתב האישום באופן שעבירת המרמה והפרת אמונים נמחקה ונמחקו גם העובדות המקימות עבירה זו.

נטען בכתב האישום המתוקן על פי הסדר הטעון כי במועדים הרלבנטיים שירת המערער כשוטר במשטרת ישראל במשמר הגבול. במהלך שנת 2007 הכיר המערער, עת הוצב במסגרת עבודתו במחסום שמעה באזור דרום הר חברון, את איימן אטאונה (להלן: "איימן"), תושב חורה שנהג לעבור במחסום. באותה תקופה איימן הופעל כסוכן על ידי המחלקה לחקירות שוטרים. נטען כי במהלך התקופה האמורה המערער ביקש ולקח שוחד מאיימן בעד פעולות הקשורות בתפקידו ואף פעל למען איימן במסגרת תפקידו.

באישום הראשון לכתב האישום נטען כי ביום 30.10.07 איימן פנה למערער וביקש כי יסייע לו להעביר דרך המחסום רכב גנוב מתחומי מדינת ישראל אל דהריה. בהמשך לפנייה זו אמר המערער לאיימן בשיחה טלפונית שהתקיימה ביניהם ביום 31.7.07, כי המחסום כבר אינו מאויש על ידי שוטרי מג"ב אלא על ידי חיילי צה"ל, אשר אין לו קשר איתם, אך נוכח בקשותיו של איימן אמר לו המערער כי ינסה לעבור את המחסום עם רכבו והמערער יצטרף אליו. ביום 1.11.07 בשעה 20:00 או בסמוך לכך, התלווה הנאשם לאיימן ברכב מסוג הונדה על מנת לערוך "בדיקה מקדימה"- לעבור את המחסום ולבדוק האם החיילים יאפשרו את מעבר הרכב. המערער ואיימן אכן עברו את המחסום ובדרכם חזרה לכיוון באר שבע שוחח המערער עם חיילת במחסום אשר עצרה אותם על מנת לרכוש אמונה. לאחר שנוכחו כי ניתן להעביר רכב במחסום, איימן והמערער נדברו ביניהם להעביר רכב נוסף מסוג מיצובישי, כשאיימן מציג בפני המערער מצג שווא לפיו מדובר ברכב גנוב. בהתאם להידברות ביניהם איימן אסף את המערער בסמוך לביתו, השניים נסעו ברכב המיצובישי הנחזה להיות גנוב ועברו את המחסום. במהלך הנסיעה ביקש המערער מאיימן שישיג לו מסך די.וי.די. לאחר המעבר במחסום המשיך איימן לכיוון דהריה והנאשם חזר לבאר שבע עם חברו של איימן, אדהם אלעטאונה (להלן: "אדהם"),  כמתוכנן מראש. נטען בסיום האישום הראשון כי במעשיו אלו המערער ביקש שוחד בעד פעולה הקשורה בתפקידו.

באישום השני נטען כי ביום 15.11.07 התקשר המערער לאדהם ואמר לו כי הוא צריך מצבר לרכבו מאחר והמצבר ברכבו התקלקל. אדהם אמר כי ינסה לדאוג לכך ואכן ביום 17.11.07 הגיע אדהם לביתו של המערער עם מצבר תוך שאמר לו כי מדובר במצבר גנוב, ואף על פי כן הסכים המערער לקבלו ואדהם אכן הרכיבו ברכבו. המצבר לא התאים לרכב המערער באופן מלא, אך הרכב הותנע, ואדהם אמר למערער כי ישיג לו מצבר אחר. במעמד זה ביקש המערער מאדהם כי ידאג לו לצמיגים חדשים או ג'נטים לרכב, על אף שאדהם אמר לו שהוא נוטל חלק בעסקי כלי רכב גנובים. נטען כי המערער ביקש טובות הנאה אלו תוך שהוא מודע לכך שאדהם עשוי להיזקק לשירותיו במסגרת פעילותו כשוטר, ועל רקע זה ביקש את אותן טובות הנאה. ביום 19.11.07, במהלך שיחה טלפונית בין המערער לאדהם, אמר אדהם למערער כי השיג לו מצבר חדש וכי יביא לו אותו למחרת יחד עם מסך די.וי.די, אדהם ידע כי המערער ביקש מסך כזה מאיימן. במהלך השיחה אמר אדהם למערער כי יש בחולון רכב עם ג'נטים מדהימים וביקש ממנו כי יסייע לו בגניבתם בכך שהמערער יסיע את אדהם לחולון, אדהם יגנוב את הרכב כשהמערער ממתין לו בצד, לאחר מכן אדהם יפרק את הג'נטים ויביאם למערער. בתגובה השיב המערער: "סבבה. אבל זה לא לטלפון אתה מבין". ביום 21.11.07 בשעות אחה"צ נפגשו אדהם והמערער בבאר שבע ואדהם חזר על בקשתו שהמערער יסייע לו בגניבת הרכב בחולון. המערער הביע הסכמתו ואף הוסיף כי יוכל להביא לשם כך מכשירי קשר. בסמוך לאחר מכן הרכיב אדהם מסך די.וי.די. ברכבו של המערער, פירק את המצבר שהרכיב ברכב ואמר למערער כי ירכיב לו בקרוב מצבר חדש. נטען כי במעשיו אלו ביקש המערער ואף לקח שוחד בעד פעולה הקשורה בתפקידו.     

2. כאמור, ביום 24.10.10 הודיעו הצדדים לבית המשפט כי הגיעו להסדר טעון לפיו עבירת המרמה והפרת האמונים תימחק. הוסכם כי המשיבה תעתור להשית על המערער עונש של מאסר לריצוי בפועל למשך שישה חודשים, מאסר מותנה וקנס, ואילו ההגנה תוכל לעתור לכל עונש אחר. כמו כן, הוסכם כי יוזמן תסקיר אודות המערער, ואולם, המשיבה הודיעה כי לא יהיה בתסקיר כדי להשפיע על עמדתה העונשית.

בעקבות הסדר הטעון עליו הודיעו הצדדים, הודה המערער בעובדות אשר יוחסו לו בכתב האישום המתוקן, היינו בשתי עבירות השוחד.

3. על פי הסדר הטעון, המערער הופנה לשירות המבחן לשם קבלת תסקיר. ביום 6.2.11 הוגש תסקיר בעניינו, אשר בו פורטו נסיבותיו האישיות של המערער שהיה באותה עת צעיר בן 24, בעל עמדות ומערכת ערכים נורמטיביים עם אלמנטים ילדותיים בחשיבה ובהתנהלות, הנוטה לרצות את סביבתו. המערער הינו צעיר מבין שלושה ילדים, אחיו אינם מתגוררים בבית והוא היחיד המתגורר עם אימו. לפני כחמש שנים אביו נפטר באופן פתאומי, דבר אשר השפיע רבות על בני המשפחה ועל המערער. אימו של המערער אינה עובדת, מצבה הבריאותי התדרדר והינה סובלת מדיכאונות. המערער משמש כמפרנס יחיד ועובד כסניטר בבית החולים סורוקה והינו ללא רישום פלילי קודם. 

עלה מהתסקיר כי המערער אינו מודה בכל העובדות אשר יוחסו לו בכתב האישום המתוקן, לפיכך, עניינו הוחזר לשירות המבחן, לאחר ששב והודה בבית המשפט בעובדות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן.

בתסקיר שהוגש ביום 28.6.11 צויין כי המערער מודה בביצוע העבירה אך יכולתו לערוך בדיקה פנימית מעמיקה בנוגע לחלקים המכשילים ולדינאמיקה שהובילה לביצוע העבירה הנה מוגבלת. יחד עם זאת צויין כי מדובר בצעיר בעל מערכת ערכים נורמטיבית וכי הטלת עונש מוחשי תגרום להתדרדרות במצבו ולא תקדם אותו להמשך ניהול אורחות חיים תקינים כפי שעושה היום.     שירות המבחן חזר בתסקיר על המלצתו בתסקיר הקודם, שהיתה הטלת צו של"צ בהיקף של 220 שעות, ואף הודיע כי לנוכח הודאתו של המערער במיוחס לו בכתב האישום, "... קיימות נסיבות מיוחדות לשקילת אפשרות ביטול הרשעתו..." אם כי בסופו של דבר, ציין כי בשל הקושי בלקיחת אחריות ע"י המערער "... גם כיום קיימת התלבטות לעניין ביטול ההרשעה ואנו מתקשים לבוא בהמלצה חד משמעית".

4. ב"כ המשיבה בטיעוניו לעונש עתר להשתת עונש המאסר של שישה חודשים, בהתאם לעמדת המשיבה בהסדר הטעון. בין היתר, טען ב"כ המשיבה כי העבירה בה הורשע המערער הינה חמורה והעונש הקבוע בצידה הינו דו ספרתי. לטענתו המערער מעל באמון שניתן בו כשוטר ופגע קשות באמון הציבור. ב"כ המשיבה הפנה לפסיקה לפיה לדבריו יש להחמיר בענישה כלפי עובדי ציבור שהורשעו בעבירת השוחד. ב"כ המשיבה הפנה לכך כי שירות המבחן התקשה לבוא בהמלצה חד משמעית בעניינו של המערער וכי מן התסקירים עולה כי המערער מתקשה להציב לעצמו גבולות או לערוך בדיקה עצמית למעשיו. עוד טען כי על פי פסיקת בית המשפט העליון יש להעניק לנסיבות האישיות משקל מועט במקרה של עבירות השוחד אלא אם כן הנסיבות הינן חריגות. לפיכך, לטענתו, השתת עונש מאסר של 6 חודשים הינו סביר בנסיבות העניין.

5. ב"כ המערער עתר לביטול ההרשעה, כאשר לדבריו, המעבר במחסום הנזכר באישום הראשון, היה ללא עזרת המערער, הרכב לא נעצר לבדיקה, ונוכחותו של המערער לא תרמה למעבר. לטענת הסנגור, הדרישה לקבלת די.וי.די באה לאחר שעברו המחסום, היינו שלטענתו לא היה קשר בין טובת ההנאה והמעשה עבורו היא ניתנה. עוד טען הסנגור, כי עלה מהראיות שהיה קשר חברי בין המערער לסוכן איימן. ב"כ המערער אף הצביע על נסיבותיו האישיות של מרשו, כפי שעלו מהתסקירים, ציין כי מרשו משרת במילואים, והציג את מכתבו של רס"ן אלעד מרמור, מיום 6.2.11 מפקדו של המערער בשירות המילואים, אשר ממנו עולה כי המערער משרת כלוחם בשירות מילואים פעיל, בפלוגה המבצעת פעולות בטחון שוטף ביהודה ושומרון. בין היתר נאמר במכתב כי לנוכח סוג האוכלוסייה בגזרה בה משרת הגדוד במילואים "מושם דגש רב בהתייחסות המפקדים לחריגות מהתנהגות ראויה כלפי אזרחים". עוד נאמר, כי המערער "למד והפיק לקחים, ובמהלך כל התנהלותו בפעילויות השונות אליהן שובץ, ייצג בכבוד את צה"ל, כלוחם הנוהג באדיבות כלפי אוכלוסיה תמימה החיה ופעילה בגזרת הפעילות שלנו, ובד בבד הקפיד על מקצועיות". בסיום טיעוניו עתר ב"כ המערער לענישה הצופה פני עתיד. המערער הביע חרטה, הודה כי ביצע טעות חמורה.

6. בית המשפט איזכר בגזר דינו פסיקה הדנה בשוחד (ע"פ 1910/09 טירן זלאי נ' מדינת ישראל, ע"פ 341/73 מדינת ישראל נ' ויטה, ע"פ 6916/06 אטיאס נ' מדינת ישראל, וכן ת.פ. 1233/09 מדינת ישראל נ' נוריאל). ציין כי מעשיי המערער חמורים המה, המערער "... סייע והתכוון לסייע לביצוע עבירות חמורות בכלי רכב גנובים וזאת כאשר הוא לובש מדים ומייצג את משטרת ישראל...". עוד ציין בית המשפט "... כי לא רק פניו של הנאשם הלבינו, אלא פניה של משטרת ישראל כולה". לבסוף, "... אינני סבור, כפי שטען הסנגור המלומד, כי מדובר ברף התחתון של עבירת השוחד. המעשים המתוארים בכתב האישום, לרבות הלך הרוח ונוסח ההידברות שבין הנאשם לאותם מעורבים, עימם בא במגע, מלמדים על השחתת מידות באופן משמעותי ועל נכונות של הנאשם לסייע לעבריינים בביצוע עבירות חמורות, תוך בקשה וקבלה של טובות הנאה, מעשים שלא ניתן להקל בהם ראש".

בית המשפט אף הזכיר כי מתסקירי שירות המבחן ניתן ללמוד כי המערער נוטל אחריות חלקית למעשיו, וכי "העדר נכונות לבחינה מעמיקה של החלקים המכשילים באישיותו של הנאשם, מקשים על ענישה מקלה". לפיכך, אימץ בית המשפט את הרף העליון שבהסדר הטעון, הטיל על המערער שישה חודשי מאסר לריצוי בפועל מאחורי סורג ובריח, וכן הטיל עליו מאסר על תנאי, וקנס בסכום של 5,000 ש"ח.

ערעורו של המערער מופנה כנגד עונש המאסר לריצוי בפועל. ב"כ המערער עתר לכך שיתאפשר למרשו לרצות את עונש המאסר בעבודות שירות במקום בבית האסורים.

7. ב"כ המערער טען בפנינו כי את הסוכן איימן, אזרח המדינה, הכיר המערער עוד בתחילת 2007 במחסום בו שירת בזמנו, כ- 10 חודשים בטרם בוצעו העבירות נשוא כתב האישום - ונקשר ביניהם קשר חברי אשר כלל בילויים משותפים ושיחות טלפון. עוד טען כי המחסום הנזכר בכתב האישום הינו מחסום אשר המעבר בו חופשי, והסוכן לא נדרש היה לעזרת המערער כדי לעבור את המחסום. המערער  עבר את המחסום עם הסוכן, כאשר הוא אינו לבוש במדים והוא לא הציג עצמו כשוטר מג"ב במעבר. שיחתו של המערער עם החיילת היתה לאחר כשכבר עברו את המחסום. עוד טען הסנגור, כי את הדי.וי.די. והמצבר ביקש המערער מהסוכן איימן וקרוב משפחתו אדהם בעקבות דבריו של הסוכן בשיחות ביניהם כי הוא יכול להביא לו די.וי.די ומצבר. לטענת הסנגור, העבירות בוצעו ע"י המערער כשהיה בן 21, במהלך חופשת השחרור שלו. ב"כ המערער ציין את מעבר הזמן מאז ביצוע העבירות, היינו כארבע שנים, כאשר לגרסתו עיקר מעבר הזמן לא היה בשל גרירת רגליים מצד ההגנה.

אשר לנסיבותיו האישיות של המערער, ציין בא כוחו, את מות האב, שבעקבותיו חל שבר במשפחתו של המערער, ומאז נותר המערער לבד עם אימו, לאחר שאחיו עברו להתגורר בחו"ל. הוגשה תעודה רפואית לגבי האם משנת 2007, אשר ממנה עלה כי האם אז סבלה, בעקבות תאונת עבודה שעברה בשנת 2003,  ולאחר מכן מות האב בשנת 2005, מדיכאון והפרעת אי הסתגלות, וכי המערער הוא המטפל בה בשל כך שילדיה האחרים עזבו את הבית. כמו כן, הגיש הסנגור מכתב מהנהלת מערך השינוע בבית חולים סורוקה, מיום 6.11.11, אשר בו נאמר כי המערער עובד במערך השינוע מזה כשלוש וחצי שנים "מגלה אחריות ורצינות רבה כאשר מדובר בעבודה ואף מסירות מעבר למצופה ממנו, שכן איננו מתמודד עם אוכלוסיה קלה של חולים". עוד נאמר במכתב כי המערער הוא המפרנס היחיד של אימו, הוא מלווה אותה תכופות לבית החולים עקב מצבה הרפואי הקשה. צויין במכתב כי המערער פרש בפני הממונים עליו את האירועים נשוא כתב האישום שהוגש נגדו, וכי הביע חרטה עמוקה, וכי לא יחזור על מקרים כאלה בשום צורה שהיא לעולם.

8. ב"כ המשיבה טען כי יש לראות בחומרה את הקשר אותו יצר המערער עם הסוכן, בהיותו שוטר האמון על בטחון המעברים ולאחר שעבר תדרוכים נרחבים באשר לסכנות הטמונות בתקשורת עם אוכלוסיה בה השוטר נתקל במילוי תפקידו. ב"כ המשיבה טען כי יש לדחות הערעור על הסף מאחר שהעונש אשר הושת על המערער הוטל עליו במסגרת הסדר הטיעון לו הסכים המערער ומכאן שעונש זה היה סביר בעיניו והיה מודע לאפשרות כי עונש זה עלול להיות מוטל עליו בסופו של יום. לטענת ב"כ המשיבה העבירה בה הורשע המערער הינה חמורה והעונש הקבוע בחוק לצדה הינו דו ספרתי בשנים ולכן העונש שהוטל על המערער אינו חורג לחמורה. עוד טען ב"כ המשיבה כי יש להחמיר בענישה עת עסקינן בעבירות שוחד ובייחוד עבירות אותן ביצע שוטר לובש מדים. לפיכך ביקש שלא להתערב בגזר הדין. 

9. אכן, כפי שנפסק לאחרונה, רע"פ 6374/08 אלון גנני נ' מדינת ישראל "העונש שהושת על המערער בבית משפט השלום היה בטווח שנקבע בין הצדדים בהסדר הטיעון. על פי הנחיות הפסיקה - ככלל אין זה ראוי שערכאת הערעור תראה להתערב בגזר דין המצוי בטווח ענישה, עליו הוסכם במסגרת הסדר טיעון (ראו: ע"פ 7256/07 מג'יד נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 29.4.2008); ע"פ 3543/07 שוסטר נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו] , 7.8.2007); ע"פ 5057/06 אגבריה נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו] , 3.5.2007)). אין בכך, כמובן, כדי לשלול את כוחה של ערכאת הערעור להתערב בעונש במקרים יוצאים מן הכלל, המצדיקים זאת (ראו: ע"פ 4173/07 פלוני נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו] , 16.8.2007))". כמו כן, אזכיר את שנפסק בע"פ 3068/10 פלונית נ' מדינת ישראל (2010) (פורסם בנבו: "הלכה מושרשת בפסיקתו של בית משפט זה היא כי אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בגזר דין שנקבע בטווח ענישה עליו הוסכם במסגרת הסדר טיעון [ראו למשל: ע"פ 7256/07 מג'יד נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 29.4.2008), סעיף 4; ע"פ 4086/08 שאהין נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 5.11.2008), סעיף 7, שם הודגש על ידי השופטת א' פרוקצ'יה כי על מנת להביא להתערבותה של ערכאת הערעור בעונש שהושת במסגרת מתחם הענישה עליו הוסכם בהסדר הטיעון, צריך המערער להצביע על "עילה בעלת עוצמה מיוחדת"]."